למה אנחנו חושפים את מחממי האמבטיה שלנו לתנאי קיצון
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות ללא הפסקה, והטמפרטורה יכולה לעלות ממידות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות ספורות.
אם המנורה אינה מיוצרת לתנאים כאלה, היא תיהרס. החוסמים שלה יתקלקלו, החלקים המתכתיים יחלו להחליד, והמנורה תיהרס לפני שנוכל להשתמש בה אפילו פעמיים-שלוש. אנחנו משתמשים במארזים בעלי דירוג IP44 כדי למנוע חדירת מים, אך הדירוג הזה לא אומר בהכרח שהמנורה תחזיק מעמד שנים רבות.
לכן אנחנו חושפים כל מנורה לבדיקות עמידות בתנאי לחות וחום.
הדרך הסמויה שבה חודרים הלחות והאדים
האדים הם קטנים מאוד – הם יכולים לחדור דרך סדקים שמים נוזליים אינם יכולים לעבור דרכם.
כשהלחות חודרת לתוך המארז, היא נאגרת על החיבורים החשמליים ועל החוסמים העשויים זכוכית. כשהמנורה מתחממת ומתקררת, נוצר אפקט של ואקום, שגורם לאוויר לח לחדור לתוך המעגלים החשמליים.
אם החוסמים אינם מושלמים, יתרחש תהליך של חמצון. זה יגרום להתנגדות חשמלית, שתוביל לחימום יתר, ובסופו של דבר המנורה תיהרס. זה פשוט מאוד.
בדיקות בתנאי העולם האמיתי
אנחנו לא פשוט מחברים את המנורה לחשמל ואומרים “כן, היא פועלת, אנחנו מרוצים”.
במקום זאת, אנחנו שם אותן בתנאי אקלים קיצוניים. אנחנו מעלים את הטמפרטורה ואת הלחות למשך זמן ארוך, כדי לחזור את הזמן. אנחנו מחפשים את הרגע המדויק שבו המנורה מתחילה להיהרס. אם הבידוד לא עובד כראוי או שהחוסמים נפגעים בגלל החום, המנורה חסרת תועלת.
אנחנו מעדיפים שהמנורה תיהרס במעבדה שלנו, ולא בתקרה שלכם.
מציאת האיזון המושלם
אתם עשויים לחשוב, “פשוט יש לחסום את המנורה היטב! להפוך אותה לאטומה!”
אך יש בעיה: אם נחסום אותה יותר מדי, החום יישאר בתוכה. הרכיבים הפנימיים של המנורה ייהרסו.
לכן אנחנו משקיעים הרבה זמן במציאת האיזון הנכון בין הבידוד לבין האפשרות לאפשר לאוויר לעבור דרך המנורה. זה איזון עדין, אך זו הדרך היחידה לוודא שהמנורות אכן יחזיקו מעמד.