הרעיון של התקנת למפות חימום באינפרא-אדום מאחורי מראה השירותים נשמע נהדר – אך זה עובד רק אם שוכחים ששירותים הם בעצם חדרי אדים. מים וחשמל לא יכולים להתערבב. אם הבידוד לא יהיה מושלם, עלולה להיווצר תקלה חשמלית. זה בהחלט לא האווירה שרוצים בזמן צחצוח השיניים. כדי למנוע זאת, אנו משקיעים מאמצים רבים בשני דברים: האופן בו נבנה גוף הלמפה והאופן בו אנו סוגרים את החיבורים. הבעיה עם למפות אינפרא-אדום רגילות היא שהן לא נועדו לשימוש בחדרי אדים. כדי לוודא שאין שום דליפת חשמל, אנו משתמשים בזכוכית קוורץ באיכות גבוהה. אנו מוודאים שעובי הקירות מתאים, כך ששום דבר לא יצליח לחדור פנימה. האזור המסוכן ביותר הוא המקום בו חוט הטונגסטן נמצא בקשר עם החוטים האחרים. לכן אנו משתמשים בחיבורים אטומים בין זכוכית למתכת. זה מונע מהלחות לחדור פנימה. בלעדיו, החוט עלול להישרף, או, גרוע מכך, מסגרת המראה עלולה להפוך למקור חשמלי. יש גם את נקודות החיבור – זהו המקום בו רוב האנשים עושים טעויות. אי אפשר להשאיר את החיבורים פתוחים בשירותים לחים. אנו משתמשים בחיבורים מבודדים ובצינורות חם שיכולים לעמוד בטמפרטורות של מעל 150°C, כדי להבטיח שהכל יהיה אטום. אנו גם מתעקשים על שימוש במסגרת מתכתית מאובטחת להרכבת המראה. זו דרך להבטיח בטיחות. אם יקרה משהו, ה-GFCI יפעל מיד ויפסיק את החשמל, לפני שהזכוכית של המראה תקבל חשמל. דבר אחרון: החום. למפות אלו יש חום גבוה מאוד. זה טוב לניקוי אדים, אך עלול לגרום להרס החומרים שמחזיקים את המראה לקיר. יש להשאיר פער לזרימת אוויר. אם הלמפה תהיה קרובה מדי לקיר, החום עלול לפגוע בבידוד של החוטים. כמו כן, יש לבדוק את עובי החוטים. אם החוטים דקים מדי, הם עלולים להתחמם יותר מדי והמעטפת שלהם עלולה להישבר. זו טעות פשוטה, אך מסוכנת.