התמודדות עם החום והאי-יציבות בחימום הוופרים
כשאנו מחממים וופרים במערכת לניקוי כימי, אנו למעשה עושים יותר מאשר רק להגיע לטמפרטורה הרצויה. בעצם, אנו מנהלים סיכונים.
בואו נהיה כנים: רבים מחומרי הניקוי האלו הם דליקים. למעשה, חלקם אף יכולים להתפוצץ. אם נמקם נורה אינפרא-אדומה ממש ליד האדים האלו, אנו בעצם מבקשים שיהיה שריפה. לכן הפסקנו להשתמש בנורות שנמצאות באוויר הפתוח, ועברנו לשימוש במערכות אינפרא-אדומות מאובטחות. זה פשוט הגיוני.
המרחק הבטוח
המרחק הבטוח אינו מספר אקראי שנבחר באקראי. זהו המרחק שעלינו לשמור, כדי שהמעטפת שמקיפה את הנורה – ולא רק הנורה עצמה – תישאר קרה מספיק, כדי שהחומרים הכימיים לא יידלקו. אנו קובעים את המרחק הזה על סמך עוצמת הנורה והיכולת של המעטפת לספוג חום.
הבעיה היא שאם נמקם את הנורה קרוב מדי לוופר או לקירות התא, ייווצר “עומס חום”. החומרים שמסביב יהפכו לחמים מדי, ואז האדים הדליקים יהפכו לסכנה אמיתית. יש צורך במרחב מספיק כדי שהאוויר יוכל לזרום ולקרר את האזור, לפני שהמצב יהיה מסוכן.
למה אנו סוגרים הכל
אנו לא משאירים את צינור הקוורץ חשוף. הנורות שלנו נמצאות בתוך מעטפת אטומה, עמידה בפני חומרים כימיים. ניתן להגדיר זאת כחומה פיזית שמפרידה בין רכיב החימום לבין החומרים המסוכנים באוויר. אנו משתמשים בחומרי אטימה איכותיים, כי אם חומר ניקוי יחדור למעטפת, זה יהיה בעייתי. ייתכן שהקוורץ יישבר או שיהיו קצרים חשמליים. זה לא יום טוב במשרד…
הפשרה
יש כמובן חיסרון: כשאנו מקימים מחסום בין מקור האור לבין הוופר, אנו מאבדים קצת מהאנרגיה הקרינתית. זה לא הרבה, אבל זה קיים. כדי לפצות על כך, יהיה צורך להגדיל את עוצמת הנורה או לאפשר לוופר להישאר בחום זמן ארוך יותר, כדי להגיע לטמפרטורה הרצויה. רק ודאו שמקור האנרגיה שלכם יכול לעמוד בעומס הנוסף. זו מחיר קטן לשלם כדי שלא לדאוג שהמעבדה שלכם תישרף.