שמירה על בטיחות מחממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה (ומניעת סכנות)
בואו נהיה כנים: התקנת מחמם בעל עוצמה גבוהה בחדר מלא באדי מים ומים זורמים זו פעולה מסוכנת. זו דרך לגרום לאסון אם לא עושים את זה כראוי. כשהאוויר מלא בלחות, הוא הופך למעשה לדרך להעברת חשמל למקומות שאין להגיע אליהם.
לכן אנחנו לא רק “מתקינים” את המחממים האלה – אלא גם מבצעים את כל הצעדים הדרושים כדי להבטיח את בטיחותם.
התמודדות עם האדים
מנורה רגילה לא תספיק כאן. אנחנו משתמשים במעטפות בעלות רמת הגנה IP65 – כלומר, המעטפות האלה עמידות מספיק כדי למנוע חדירת אבק ולעמוד בפני זרמי מים ישירים.
האתגר האמיתי נמצא בנקודה שבה החוטים נכנסים למחמם. זו הזורה המסוכנת. אנחנו משתמשים בחומרי סגירה ובגומיות סיליקון כדי למנוע חדירת אדים לנקודות החיבור. אם אפילו כמות קטנה של לחות תגיע לנקודות החיבור האלה… זה עלול לגרום לשריפה.
מניעת שוקים חשמליים
אף אחד לא רוצה לחוש צריבה כשהוא יוצא מהמקלחת. כדי למנוע זאת, אנחנו מבודדים את רכיב החימום מהמסגרת החיצונית. אנחנו משתמשים בחומרי בידוד עמידים לחום ובחוטים מבודדים כדי למנוע חיבור בין החשמל למסגרת המתכתית. צינור הקוורץ עושה את רוב העבודה, אך נקודות החיבור הן הנקודות החלשות. אנחנו סוגרים אותן באמצעות אפוקסי עמיד לחום או חומרים מיוחדים. זה מונע חדירת לחות לנקודות החיבור.
הקונפליקט
לכל מחמם יש חיבור לקרקע – זו הרשת הביטחונית שלנו. אם החיבור נפגע והחשמל דולף, המפסק נכבה מיד, וכך המחמם לא יהפוך למקור חשמלי מסוכן.
אבל יש בעיה: כשמבודדים את המחמם היטב כדי למנוע חדירת מים, החום נשאר בתוך המחמם. מכיוון שהאוויר לא יכול לזרום בקלות כמו במערכת פתוחה, הטמפרטורה בתוך המחמם עולה. צריך להשתמש בחוטים שיכולים לעמוד בחום הזה; אחרת המחמם יימס. ואם משתמשים בחוטים בעלי קוטר קטן מדי, החום יגרום לירידה במתח החשמלי. זה לא רק פוגע בביצועי המחמם – אלא גם מקצר את חיי המחמם.